טקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים

טקס הפתיחה של אולימפיאדת אתונה (1896)

טקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים הוא האירוע שבו מוכרזת באופן רשמי פתיחתם של המשחקים האולימפיים, לרבות משחקי חורף והמשחקים הפאראלימפיים. בדרך כלל, כולל הטקס אלמנטים המאפיינים את העיר המארחת את המשחקים, תוך שמירה על מסגרת של אלמנטים קבועים שהתפתחו כמסורת לאורך השנים, כגון מצעד המשלחות, הדלקת הלפיד האולימפי, השבועה האולימפית, ועוד. מאז אולימפיאדת אטלנטה הטקס מתקיים בימי שישי בשעה 20:00 לפי אזור הזמן של העיר המארחת.

טקס הפתיחה נחשב כיום לחלק בלתי נפרד מהמשחקים, אך לא תמיד היה הדבר כך. באולימפיאדת פריז (1900) לא נערך טקס פתיחה, ובאולימפיאדת סנט לואיס (1904), שהייתה בפועל רק חלק מהתערוכה העולמית של סנט לואיס, נערך טקס צנוע.

אף שהטקס מהווה את פתיחתם הרשמית של המשחקים, לעיתים נפתחות התחרויות עצמן כמו במשחקי הכדורגל ימים ספורים לפניו, בשל אילוצי לוחות זמנים.

האלמנטים המרכיבים את הטקס

הטקס כולל מספר אלמנטים, המבוצעים בסדר הבא:

דגל המדינה המארחת והמנון המדינה המארחת

בראשית הטקס מונף דגלה של המדינה המארחת, ומנוגן המנונה הלאומי.

התוכנית האמנותית

קטע בתוכנית האמנותית של אולימפיאדת בייג'ינג (2008)

התוכנית האמנותית היא מופע שבו מציגה המדינה המארחת לראווה היבטים בולטים בתרבותה ובהיסטוריה שלה. למשל, בטקס הפתיחה של אולימפיאדת לונדון (2012) הוצגו קטעים המתייחסים למהפכה התעשייתית, שראשיתה בבריטניה, ונטלו בו חלק דמויות מוכרות בתרבות הבריטית, בין היתר פול מקרטני, רואן אטקינסון ודניאל קרייג, המגלם את דמותו של ג'יימס בונד. באולימפיאדת סיאול (1988) ביצעו מאות משתתפים תרגילי טאקוונדו. בחלק מהמקרים, מציגות לראווה המדינות המארחות את עוצמתן הטכנולוגית. באולימפיאדת מוסקבה (1980) בירכו את הספורטאים אנשי צוות תחנת החלל סליוט 6, וברכתם שודרה באצטדיון. באולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) נעשה שימוש בתרמיל ריחוף.

ככל שחלפו השנים, הפכו התוכניות האמנותיות בטקסי הפתיחה למורכבות ויקרות יותר. על פי ההערכות, עלתה הפקת טקס הפתיחה של אולימפיאדת בייג'ינג (2008) כ-100 מיליון דולרים.

• 
  רקדנים אבוריג'ינים בטקס הפתיחה של אולימפיאדת סידני (2000)
• 
  קטע בתוכנית האמנותית של אולימפיאדת סיאול (1988)
• 
  רקדנים בתוכנית האמנותית של אולימפיאדת מוסקבה (1980)
• 
  תפאורה בטקס הפתיחה של אולימפיאדת לונדון (2012)

מצעד המשלחות

המשלחת ההולנדית בטקס הפתיחה של אולימפיאדת סטוקהולם (1912)

משלחות הספורטאים נכנסות בזו אחר זו כאשר אחד הספורטאים צועד בראש כל משלחת כשהוא נושא את דגל המדינה, ולצדו אדם מקומי נושא שלט עם שם המדינה. הספורטאים אינם חייבים להשתתף במצעד, וספורטאים שהתחרויות שהם משתתפים בהן נערכות בסמוך לטקס, מעדיפים לעיתים לוותר על ההשתתפות בטקס, כדי שלא לפגוע בהכנתם לתחרות.

מאז אולימפיאדת אמסטרדם (1928) מקובל שהמשלחת היוונית צועדת ראשונה, והמשלחת מטעם המדינה המארחת צועדת אחרונה. יתר המשלחות צועדות בסדר אלפביתי לפי שפתה הרשמית של המדינה המארחת. באולימפיאדת ברצלונה (1992) עוררה סוגיית הרגישות פוליטית. ברצלונה, שאירחה את המשחקים, היא בירתה של קטלוניה, קהילה אוטונומית בספרד, שלרבים מתושביה שאיפות בדלניות. כדי להתגבר על המתיחות, הוחלט כי הסדר האלפביתי יהיה לא בספרדית ולא בקטלאנית, כי אם בצרפתית. המסורת לפיה יוון ראשונה והמארחת אחרונה יצרה קושי באולימפיאדת אתונה (2004), שנערכה ביוון, וכדי להתגבר על כך הוחלט כי בראש מצעד המשלחות יצעד לבדו מרים המשקולות פירוס דימאס, כשהוא נושא את דגל יוון, ואילו יתר חברי המשלחת צעדו אחרונים.

באולימפיאדת לונדון (1908) נדרשו נושאי הדגלים להרכין את הדגל מול תאו של המלך אדוארד השביעי. נושא הדגל האמריקני, ראלף רוז, סירב לעשות זאת, במחאה על סירובה של בריטניה להעניק עצמאות לאירלנד, ועקב כך לא הונף דגל ארצות הברית באצטדיון במהלך המשחקים.

• 
  המשלחת התוניסאית בטקס הפתיחה של אולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968)
• 
  המשלחת המזרח גרמנית בטקס הפתיחה של אולימפיאדת מינכן (1972)
• 
  המשלחת האמריקאית בטקס הפתיחה של אולימפיאדת סידני (2000)
• 
  המשלחת הישראלית בטקס הפתיחה של אולימפיאדת ונקובר (2010)

ההכרזה על פתיחת המשחקים

לפי האמנה האולימפית, ראש המדינה המארחת מכריז על פתיחת המשחקים, בנוסח קבוע: ”אני מכריז על פתיחתם של משחקי... [שמה של העיר המארחת], ועל חגיגת האולימפיאדה ה-... [המספר הסידורי של המשחקים] בעת החדשה”.

מסורת פתיחת המשחקים בידי ראש המדינה החלה כבר באולימפיאדת אתונה (1896), אז פתח את המשחקים מלך יוון גאורגיוס הראשון, ואולם בשנים הראשונות היו גם מקרים בהם פתחו את המשחקים אישים אחרים. וילהלמינה, מלכת הולנד נמנעה מלפתוח את אולימפיאדת אמסטרדם (1928) מאחר שלא הייתה מעוניינת לקטוע חופשה בנורווגיה, ואת המשחקים פתח בעלה, הדוכס הנדריק ואן מקלנבורג-שוורין. את אולימפיאדת החורף הראשונה, אולימפיאדת שאמוני (1924), פתח אדם בדרג זוטר למדי, תת-שר החינוך הצרפתי לענייני חינוך גופני.

על אף המנהג, במשך שנים רבות לא פתחו נשיאי ארצות הברית את המשחקים האולימפיים שנערכו בארצם. את אולימפיאדת סנט לואיס (1904) לא פתח נשיא ארצות הברית תאודור רוזוולט, אלא דייוויד פרנסיס, שניהל את תערוכת רכישת לואיזיאנה, שהמשחקים היו חלק ממנה. גם את האולימפיאדות שנערכו בארצות הברית ב-1932, לא פתח הנשיא הרברט הובר. את משחקי החורף פתח מושל ניו יורק, פרנקלין דלאנו רוזוולט, ואת משחקי הקיץ פתח סגן הנשיא, צ'ארלס קרטיס. ב-1980 שוב נערכו משחקי החורף על אדמת ארצות הברית (אולימפיאדת לייק פלאסיד (1980)), והם נפתחו בידי סגנו של ג'ימי קרטר, וולטר מונדייל. באולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) היה רייגן לנשיא האמריקני הראשון שפותח את המשחקים, ומאז הקפידו לעשות זאת גם ממשיכיו, ביל קלינטון באולימפיאדת אטלנטה (1996) וג'ורג' בוש באולימפיאדת סולט לייק סיטי (2002).

שלושה אישים הכריזו פעמיים על פתיחתם של משחקים אולימפיים. אדולף היטלר הכריז על פתיחתן של אולימפיאדת גרמיש פרטנקירכן (1936) ואולימפיאדת ברלין (1936), קיסר יפן הירוהיטו הכריז על פתיחתן של אולימפיאדת טוקיו (1964) ואולימפיאדת סאפורו (1972), ואליזבת השנייה, מלכת בריטניה, הכריזה על פתיחתה של אולימפיאדת לונדון (2012), ובהיותה גם ראש המדינה בקנדה, הכריזה 36 שנים קודם לכן על פתיחתה של אולימפיאדת מונטריאול (1976). באולימפיאדת ונקובר (2010) פתחה את המשחקים נציגתה של המלכה, המושלת הכללית של קנדה, מיקאל ז'אן. גם באוסטרליה המלכה אליזבת הייתה ראש המדינה, ואולם את אולימפיאדת מלבורן (1956) פתח בעלה, הנסיך פיליפ, ואת אולימפיאדת סידני (2000) פתח המושל הכללי של אוסטרליה, ויליאם דין.

הדגל האולימפי וההמנון האולימפי

נשיאת הדגל האולימפי באולימפיאדת מוסקבה

לאחר ההכרזה על פתיחת המשחקים, מוכנס לאצטדיון הדגל האולימפי, כשהוא מתוח אופקית. בעת העלאתו לראש התורן, מושמע ההמנון האולימפי. לפי האמנה האולימפית, על הדגל להיות מונף באצטדיון במשך כל תקופת המשחקים. הפעם הראשונה בה הונף הדגל האולימפי כחלק מהטקס הייתה באולימפיאדת אנטוורפן (1920).

השבועה האולימפית

ערך מורחב – השבועה האולימפית

מאז אולימפיאדת אנטוורפן (1920) משביע אחד הספורטאים את חבריו בשבועה להגינות ולרוח ספורטיבית. את השבועה המקורית ניסח פייר דה קוברטן, ומאז שונתה מספר פעמים. באולימפיאדת מינכן (1972) נוספה גם שבועה של השופטים, ברוח זו, ומאז אולימפיאדת הנוער סינגפור (2010) נוספה גם שבועת המאמנים.

הדלקת הלפיד

לי נינג מרחף בדרך להדליק את הלפיד באולימפיאדת בייג'ינג (2008)

ערך מורחב – הלפיד האולימפי

באולימפיאדת אמסטרדם (1928) החלה מסורת נוספת, של הדלקת הלפיד האולימפי באצטדיון. באולימפיאדת ברלין (1936) נוסף נוהג נוסף, לפיו מודלק תחילה לפיד בעיר אולימפיה, שבה נערכו המשחקים האולימפיים ביוון העתיקה, ובסיומו של מסע בן מספר שבועות, הוא מגיע לאצטדיון האולימפי בטקס הפתיחה, ואז נדלק הלפיד המרכזי.

בדרך כלל, מדליק את הלפיד האצטדיון ספורטאי בעל שם מהמדינה המארחת. בין הדוגמאות הבולטות: האתלטים הפינים פאבו נורמי והנס קולמיינן (הלסינקי 1952), הכדורסלן הסובייטי סרגיי בלוב (מוסקבה 1980), המתאגרף מוחמד עלי (אטלנטה 1996) והאתלטית קתי פרימן (סידני 2000). האישה הראשונה שהדליקה את הלפיד הייתה האתלטית המקסיקנית אנריקטה בסיליו, באולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968).

עם זאת, בכמה מקרים בחרו המארגנים במדליקי לפידים אחרים, כדי להעביר באמצעות הבחירה בהם מסרים שונים. באולימפיאדת טוקיו (1964), למשל, הדליק את הלפיד יושינורי סאקאי, אתלט צעיר שנולד בהירושימה ביום בו הוטלה על העיר פצצת אטום, ובכך בחרה יפן לציין את התחדשותה לאחר החורבן. באולימפיאדת מונטריאול (1976) הדליקו את הלפיד שני צעירים, האחד מהאזור דובר הצרפתית בקנדה והשנייה מהאזור דובר האנגלית, וזאת כדי להדגיש את אחדותה של קנדה. באולימפיאדת לונדון (2012) הדליקו את הלפיד שבעה ספורטאים בני נוער, שנועדו לייצג את עתיד הספורט בבריטניה.

הדלקת הלפיד נעשתה לעיתים בדרכים לא שגרתיות. באולימפיאדת ברצלונה (1992) ירה הקשת הפאראלימפי הספרדי אנטוניו רבויו חץ שבאמצעותו הודלק הלפיד. באולימפיאדת בייג'ינג (2008) הדליק המתעמל הסיני לי נינג את הלפיד כשהוא מרחף באוויר ומשתלשל באמצעות כבל מעל האצטדיון האולימפי.

לקראת המשחקים בריו דה ז'ניירו, ברזיל, בקיץ 2016 הוזמן האמן האמריקאי אנתוני האווי לתכנן את קדירת הלהבה האולימפית. מארגני האולימפיאדה החליטו, משיקולים של התחשבות בסביבה, להימנע מהצבת קדירת אש גדולה בטקס הפתיחה. כתוצאה מכך עיצב האווי קדירה קטנה שעוטרה בפסל קינטי גדול. הפסל, במשקל של למעלה מ-1,800 ק"ג, נבנה מטבעת בקוטר של כ-12 מטרים ועליה סבבו מוטות מעוצבים שכללו משטחים וכדורים מחזירי-אור שנועדו להעצים את אורה של האש האולימפית, ולשוות ביצירה כולה מופע את האנרגיה הפועמת וההחזרים של אור השמש.

הפרחת יונים

בעבר, כלל הטקס גם הפרחת יונים, כסמל לשלום. בטקס הפתיחה של אולימפיאדת סיאול (1988), עפו חלק מהיונים לעבר הלפיד האולימפי, ונשרפו למוות. מארגני אולימפיאדת ברצלונה (1992) החליטו לבצע את הפרחת היונים שעות לפני הדלקת הלפיד, כדי להימנע מתקרית דומה. באולימפיאדת לילהאמר (1994) החליפו את היונים בלונים דמויי יונים, ובהמשך הופסק המנהג לחלוטין.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא טקסי פתיחה של המשחקים האולימפיים בוויקישיתוף